החלטה בתיק ע"א 427/13 - ו'

1.             לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן) ב-ת"א 1905/07 (שהדיון בו אוחד עם ת"א 2459/06 ועם ה"פ 600/07), מתאריך 10.1.2013, בנוגע להשבת כספים המופקדים בקופת בית המשפט - לידי המשיב וכן למתן סעד זמני לפיו צו המניעה הזמני שניתן על-ידי בית המשפט הנכבד קמא, האוסר על המשיב לעשות כל דיספוזיציה בנכס מושא הערעור, ימשיך לעמוד על כנו, והכל עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש כנגד פסק-דינו של בית-המשפט הנכבד קמא.

           אביא להלן את הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה.

רקע עובדתי

2.             פסק-דינו של בית-המשפט קמא הנכבד מגולל מסכת עובדתית סבוכה שבמרכזה מחלוקת בשאלת הבעלות בזכויות על דירת מגורים וחלק ממגרש, המצויים ברחוב שילה 13 בראש-העין וידועים כגוש 5508 חלקה 14 (להלן:הנכס, או הדירה).

           ארבעה הם הטוענים לזכויות בנכס: התובעים ב-ת"א 2459/06 (להלן: אשוואל); המבקש ב-ה"פ 600/07 (להלן: לביא); המבקש בבקשה שלפני (הוא התובע ב-ת"א 1905/07; להלן: המבקש, או דעוס); והמשיב (הנתבע, ביחד עם אחרים, בתביעות הנ"ל; להלן: המשיב, או דופני).

3.             בני הזוג אשוואל התגוררו בנכס כמשתכני "עמידר" והיו בעלי הזכויות לרכישתו מכוח מעמדם זה. בתאריך 23.6.1997 נחתם בינם לבין דופני הסכם שלפיו הם התחייבו למכור לו חלק מהנכס. במסגרת ההסכם, היה על דופני לשאת בתשלומי הלוואת המשכנתא שאשוואל לקחו לצורך רכישת הזכויות מ"עמידר", בסך 198,000 ש"ח ובתשלומים נוספים. לטענת אשוואל, דופני הפר את ההסכם שכרת עימם הפרה יסודית ועל כן הגישו כנגדו תביעה לביטול ההסכם. בתאריך 12.12.2005, עוד בטרם ניתן פסק דין בתובענה האמורה, מכרו אשוואל את זכויותיהם בנכס, מושא המחלוקת -ללביא.

4.             בתאריך 26.12.2005 נחתם בין דעוס (המבקש) לבין דופני (המשיב) הסכם שנכתב בכתב-יד ומחזיק עמוד אחד. לטענת דעוס מדובר בהסכם מכר שלפיו הוא רכש מדופני את זכויותיו במגרש, לרבות שלד-המבנה הבנוי עליו, ושילם לו, על-חשבון התמורה שנקבעה בהסכם, סך של 80,000 דולר - שהם 348,386 ש"ח כערכם במועד ביצוע התשלום. העסקה הנטענת לא דווחה לרשויות המס, אלא בסמוך להגשת תביעתו של דעוס כנגד דופני.

5.             בתאריך 21.6.2006 נחתם בין דעוס (המבקש) לבין דופני (המשיב) הסכם הלוואה, שבגדרו פורטו הסכומים שהמשיב (דופני) קיבל מדעוס (המבקש). על-פי הסכם זה, דופני מישכן לטובת דעוס את זכויותיו בשני נכסים: האחד - הנכס מושא ערעור זה; והשני - דירה ברחוב ירושלים השלמה 14 בראש-העין (להלן: הדירה השנייה שבבעלות המשיב). בהסכם נקבע כי פירעון ההלוואה יכול להיעשות בשתי דרכים: באמצעות העברת הזכויות באחד משני הנכסים הממושכנים למבקש, או על דרך של תשלום החוב.

           בתחילת חודש פברואר 2007 הועברו הזכויות בנכס על שמו של המשיב, לאחר שהוא שילם את מס השבח שחל על הנכס מכוח העסקה שנערכה בינו לבין אשוואל.

           על רקע הדברים הללו הוגשו כנגד המשיב התובענות הנזכרות בפיסקה 2 דלעיל לבית-המשפט הנכבד קמא, בגדריהן טענו הצדדים השונים לזכויות בנכס.

פסק דינו של בית המשפט קמא

6.             בית המשפט הנכבד קמא דחה את התביעות שהוגשו כנגד המשיב וקבע כי הוא בעל הזכויות בנכס.

           באשר לתביעתו של דעוס - בית המשפט הנכבד קמא קבע כי מניתוח גרסאות הצדדים ועדיהם עולה בברור המסקנה כי בינו לבין דופני קיים הסכם הלוואה, ולא הסכם מכר. אליבא דבית-המשפט הנכבד קמא, עסקת המכר שנכרתה בין הצדדים (ולא דווחה לשלטונות המס, אלא בסמוך להגשת התביעה - משהסתבר לדעוס כי הקרקע הושבחה), הומרה מסיבות שונות להתחייבות להחזר הלוואה, שהייתה אמורה להיות מובטחת במשכון. שטר המשכון לא נועד להבטיח את קיום חוזה המכר, אלא את החזר ההלוואות שנתן דעוס לדופני, ומכאן שלמבקש אין זכויות בנכס מכוח טענת מכר.

           בית-המשפט קמא נמנע מלהתייחס בפסק-דינו לטענותיו של המבקש באשר לזכויותיו מכוח הסכם ההלוואה והמשכון שנרשם לטובתו, וקבע כי "כל טענה שיש לצדדים בעניין הסכם ההלוואה, דינה להתברר בהליך נפרד" (ראו: פסק-הדין, בעמוד 35, שורות 25-23). 

           למען שלמות התמונה אציין כי תביעתו של דעוס הוגשה גם כנגד שני נתבעים נוספים בטענה כי אלה הכשילו אותו וגרמו לו להתקשר בהסכם עם המשיב - וגם טענות אלה נדחו בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא.

צו המניעה הזמני ביחס לנכס וההחלטה בעניין הכספים שהופקדו בקופת בית-המשפט קמא

7.             בתאריך 16.6.2009 ניתן על-ידי בית המשפט הנכבד קמא צו מניעה זמני כנגד המשיב, לפיו:

"עד למתן החלטה אחרת - על המשיב 1 [המשיב כאן - ח"מ], וכל מי מטעמו, להימנע מעשיית שינויים בנכס, או כל דיספוזיציה בו, ללא אישור ביהמ"ש מראש" (החלטה מתאריך 16.06.09, פיסקה ה).

8.             לאחר מתן פסק-הדין, פנה דעוס לבית-המשפט הנכבד קמא בבקשה להאריך את צו המניעה הזמני הנ"ל, ובהחלטתה מתאריך 10.1.2013 הורתה כב' השופטת י' שטופמן כדלקמן: